פסק-דין בתיק ת"ק 008248/02

1.     התובע, בעל משרד ליחסי ציבור, התקשר עם הנתבע, עו"ד במקצועו, בהסכם למתן שרותי דוברות, יעוץ תקשורתי ויחסי ציבור.

בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם את שכר טרחתו על פי ההסכם מיום 19/3/02, שנחתם בין הצדדים וצורף כנספח א' לתביעה (להלן: ההסכם).

2.     התובע טוען כי פעל כמתחייב מההסכם והוציא הודעות לעיתונות על הקמת מרכז גישור במשרדו של הנתבע ועל מסיבת יום הולדת שערך הנתבע לעצמו אך למרות ששוחח עם עיתונאים, הידיעות לא פורסמו בשל חסר מקום והעדר עניין של העורכים בידיעות אלה.

עוד הוסיף התובע וטען כי ב-28/4/02, הוציא הודעה לעיתונות לכל העיתונים הארציים וכן למקומון, בדבר עתירה מנהלית שהוגשה על ידי הנתבע (להלן: העתירה המנהלית) וידיעה זו פורסמה בשלושה עיתונים יומיים ובמקומון, כפי שעולה מקטעי העיתונות שצורפו כנספח ה' 6-1 לתביעה.

ביום 5/5/02 כתב הנתבע מכתב לתובע בו הוא מלין על שיבושים וטעויות שנפלו בפרסום הידיעה בעיתון "הארץ" ואשר יש בהם, לטענתו, כדי לפגוע בשמם הטוב של לקוחותיו ולגרום נזק לעצם העניין. בנסיבות אלה, הודיע הנתבע לתובע על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבע לשלם את שכרו בהתאם להסכם שבין הצדדים בסך של 1000 $ בצירוף מע"מ עבור חודש אפריל ו-500 $ בצירוף מע"מ עבור מחצית חודש מאי ובסה"כ סך של 8,850 ש"ח.

3.     הנתבע טען בכתב הגנתו כי פנה לתובע על פי עצתה של עו"ד יעל אונגר (להלן: עו"ד אונגר) שידעה כי הנתבע עומד לסיים קורס גישור ובדעתו לפתוח מרכז גישור וכי הינו נועץ ביועץ תקשורת מקצועי ובמסווה של "יועצת - ידידה", דחקה בנתבע לפטר את יועץ התקשורת הקודם ולשכור את שרותיו של התובע.

הנתבע הוסיף וטען כי עו"ד אונגר והתובע הבטיחו לו כי מעתה ואילך ימצאו ענייניו מקום נרחב בפרסומים עיתונאיים.

הנתבע טען כי לאור הבטחות אלה, חתם על ההסכם מבלי ששינה את נוסחו והתחייב לשלם לתובע ובאמצעותו, כנראה גם לעו"ד אונגר, סך של 1,000 $ לחודש.

הנתבע הוסיף וטען כי בניגוד גמור להסכם ולהבטחותיהם של התובע ועו"ד אונגר, לא פורסמו ידיעות בדבר פתיחת מרכז הגישור, כתבה בנושא גישור שכתב הנתבע בעצת התובע וכן האירוע רב המשתתפים שערך הנתבע.

הנתבע טען כי הודיע לתובע כי בהעדר פרסום, אינו מוכן לשלם את שכרו ולפיכך הוסכם בינו לבין התובע כי פרסום העתירה המנהלית יפורסם ב-4 עיתונים, יפורסם נושא פתיחת מרכז הגישור בצירוף תמונה ותפורסם המסיבה שנערכה כאמור במכתבו של הנתבע מיום 28/4/02 שצורף כנספח ו' לכתב ההגנה.

הנתבע הוסיף וטען כי הידיעה בדבר העתירה המנהלית פורסמה בעיתון "הארץ", באופן משובש על פיו העותרים הינם תושבי "נוה ישראל" שהינה שכונת מצוקה ולא תושבי רחוב בר כוכבא שהיא שכונת יוקרה ובכך נגרמה לתובע מבוכה קשה ובנוסף בפרסום הידיעה "בגלובס", שובש שמו של הנתבע.

לפיכך טוען הנתבע כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו וגרם לו נזק כך שאינו זכאי לשכר הנטען.

4.     הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד עו"ד אונגר במסגרתה טען כי עו"ד אונגר שהינה עו"ד במקצועה, אך עוסקת בתחום המדיה והתקשורת, פעלה במסווה של "יועצת-ידידה", תוך ניצול האמון שנתן בה הנתבע כדי לשכנעו לשכור את שרותי התובע. כן טען הנתבע כי עו"ד אונגר הבטיחה כי היא עצמה תעבוד עם התובע ושניהם יגרמו לכך כי נושא מרכז הגישור ושאר ענייניו של הנתבע ימצאו מקום נרחב בפרסומים עיתונאיים. הנתבע טען כי עו"ד אונגר אחראית להתקשרות הכושלת של הנתבע עם התובע ועליה לשאת בכל התוצאות והנזקים שנגרמו לתובע בגינה.

5.     עו"ד אונגר טענה בכתב הגנתה כי לאחר שהנתבע אמר לה, במסגרת שיחת רעים כי הינו מתכוון להחליף את יועץ התקשורת שלו, מסרה לו את פרטיו של התובע שלמיטב הבנתה הינו איש יחסי ציבור אמין ומקצועי. עו"ד אונגר טענה כי בניגוד לטענת הנתבע, הינה עוסקת בעריכת דין וכי מעולם לא הבטיחה לנתבע כי היא עצמה תעבוד עם התובע ולא קיבלה על עצמה כל התחייבות כלפי הנתבע.

6.     התובע צירף לתביעתו "חוות דעת" מיום 8/7/02, ערוכה על ידי מר דודו כנען מנכ"ל משרד יחסי ציבור כנען 2000, על פיה מהחומר שהוצג בפניו נעשתה על ידי התובע עבודה אמינה ומקצועית.

הנתבע טען ובצדק, כי אין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין והגיש מנגד, חוות דעת ערוכה על ידי הגב' אילנה כהן, על פיה העובדה שמכל החומרים שהועברו לתובע, כגון פתיחת מרכז הגישור, מאמר בעניין גישור או האירוע בו השתתפו "סלבריטאים", לא פורסם דבר, מלמדת כי לא הושקעו מאמצים שיווקיים כמקובל בענף וכפי שהובטח בחוזה.

אומר כבר עתה כי אין בדעתי להסתמך על חוות הדעת האמורות שכן מעבר לעובדה שחווה"ד מטעם התובע אינה ערוכה כדין, הרי עורכי חווה"ד לא הובאו לעדות ונראה כי חוות דעתו של כל אחד מהם, ניתנה על סמך חומר ומידע שנתקבל ממזמין חוות הדעת, בלבד.

7.     התובע העיד כי התחייב להוציא הודעות לעיתונות כפי שאכן עשה אך לא הבטיח ולא התחייב כי ההודעות תפורסמנה שכן הדבר מנוגד לכללי האתיקה של האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות. כן העיד התובע כי הוציא שלוש הודעות לעיתונות, תיקן תגובה לעיתון "ידיעות אחרונות" בנושא הגישור (ת/2) והעבירה לעיתון אך העיתון לא מצא לנכון לפרסמה. כן העיד התובע כי הופיעו פרסומים בדבר העתירה המנהלית שהוגשה על ידי הנתבע.